התזמון של התקיפה: מסר כפול לחמאס
לכאורה, לפי הדיווחים הרשמיים, ישראל הצליחה לחסל את בכירי חמאס בעת שהותם בקטאר. אולם ההערכה ב"חדשות נטו" שונה: ייתכן מאוד שמדובר במצג שווא. לא בהכרח הייתה כאן כוונה אמיתית לסיים את חייהם של ראשי חמאס, אלא להפך – לשלוח מסר כפול וברור. מצד אחד, לחמאס ולמנהיגיו: אתם לא שמורים בשום מקום בעולם, גם לא תחת חסות קטארית. מצד שני, למתווכים ולציבור הישראלי: ישראל יודעת ליזום פעולות נועזות, אך בוחרת בעיתוי המתאים לה כדי להפעיל לחץ.
הבכירים שהיו על הכוונת – ובראשם חליל אל-חיה, איש סודו של יחיא סינוואר – אינם סתם מנהיגים. הם נחשבים לאדריכלי מתקפת ה-7 באוקטובר, ולמי שניהלו ישירות את המלחמה בעזה. לכן החיסול שלהם נתפס כהישג דרמטי. אבל אם נבחן את העובדות, נראה שאין הוכחות ודאיות למותם. חמאס טוען שחלקם שרדו, ולפי הערכה זו – ייתכן שהאמת היא שישראל לא התכוונה להשמידם לגמרי, אלא להבהיר: המקלחת האווירית יכולה להגיע לכל מקום, גם לדוחא.
המסר לחמאס ברור: השעון מתקתק. ישראל מאותת שהחיים האישיים של מנהיגי הארגון מונחים על כף המאזניים, וכי אם יתמהמהו בהסכמות – דמם בראשם. זה לא ניסיון לחסל את ערוץ המשא ומתן, אלא להפוך אותו ליעיל ומהיר יותר. המשמעות היא שהמנהיגים עצמם הופכים לקלפי מיקוח: ברגע שהם מבינים שאינם חסינים, הלחץ עליהם להסכים להסדר גובר.
במקביל, ישראל שולחת גם מסר אזורי ובינלאומי. קטאר, ששימשה עד כה כבית בטוח למנהיגי חמאס וככתובת מרכזית לכל מו״מ, קיבלה איתות חד וברור: החסינות נשברה. לא עוד מקום שבו בכירי חמאס יכולים לשבת בשלווה ולנהל מלחמה מרחוק. המסר מופנה גם לשותפים בזירה הבינלאומית, בראשם ארצות הברית, כי ישראל תעשה מה שנדרש כדי לקדם את יעדיה – גם במחיר של חיכוך עם בעלי ברית.
הציבור הישראלי ראה בכך תחילה ניצחון, אך מתחת לפני השטח התמונה מורכבת יותר. ייתכן שאין כאן חיסול אלא מהלך פסיכולוגי מחושב, שמטרתו להפעיל לחץ מקסימלי על חמאס: להסכים לעסקה, לשחרור החטופים, ולסיום מסוים של הלחימה. בכך ישראל מנסה לשלב בין מראית עין של נחישות צבאית מוחלטת לבין יצירת תנאים טובים יותר במו״מ.
המשפחות מצידן חשות בלבול. אם בכירי חמאס אכן חוסלו, המשמעות היא קושי בהתקדמות המשא ומתן. אך אם הם שרדו – כפי שמעריכים ב"חדשות נטו" – אולי מדובר באיום מתוזמן שנועד לזרז את תהליך ההסכמה. השאלות הללו מלוות את הדיון הציבורי: האם ישראל באמת רוצה לסיים את הפרק דרך עסקה, או שמא היא משתמשת בצללים ובמראית עין כדי להפעיל לחץ ולאותת שהכרעה צבאית נותרה האפשרות המרכזית.
כך או אחרת, התקיפה – אמיתית או מדומה – ממחישה שינוי גישה: ישראל לא ממתינה עוד בשקט. היא יוצרת מציאות חדשה שבה מנהיגי חמאס מבינים שזמנם קצוב, ושאם לא יסכימו להסכם בקרוב, ימצאו את עצמם על הכוונת באמת. המסר פשוט: ההגנה שאתם חושבים שיש לכם – לא קיימת. וההכרעה, אם לא במשא ומתן, תגיע בדרך אחרת.
