טראמפ ומאסק: ברית, סכסוך – או הצגה מתוזמרת?
בשנים האחרונות התחזקו הקשרים בין דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב לשעבר וכיום שוב מועמד רפובליקני, לבין אילון מאסק, מהדמויות הבולטות ביותר בעולם הטכנולוגיה והעסקים. הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2024 היו שיא של אותה קרבה. מאסק, שהחזיק עד אז בדימוי של יזם טכנולוגי נטול מחויבות פוליטית ברורה, הפך לתומך מוצהר של טראמפ – לא רק באמירות פומביות, אלא גם, לפי דיווחים שונים, בתרומה כלכלית משמעותית ובסיוע תודעתי דרך הפלטפורמות שבשליטתו, ובראשן הרשת החברתית X (לשעבר טוויטר).
בתקופה זו, מאסק לא הסתיר את אהדתו לטראמפ – הוא פרסם תכנים שתמכו במועמדותו, שיתף ביקורת נוקבת נגד הדמוקרטים וניהל רשת שמזוהה מאוד עם חופש ביטוי ימני. טראמפ, מצדו, השיב לו באותו מטבע – החמיא לו בפומבי, התייעץ איתו לעיתים תכופות, ואף מינה אותו לתפקיד ייעוצי בממשל החדש, אם כי באופן לא רשמי. כך נרקמה ביניהם ברית שלא הייתה מבוססת רק על אינטרסים הדדיים, אלא גם על תפיסות עולם משותפות: עוינות כלפי רגולציה, ביקורת על תקשורת המיינסטרים, ורצון למצב את עצמם כ"אנטי-ממסדיים" – גם כאשר הם עצמם מייצגים את מוקדי הכוח הגדולים ביותר שיש.
אלא שמה שנראה כברית יציבה, התהפך במהרה. במהלך המחצית הראשונה של 2025 פרץ לעין הציבור סכסוך גלוי בין השניים. מאסק תקף שורת צעדים כלכליים שטראמפ קידם – במיוחד ביטול או צמצום תמריצים לרכישת רכבים חשמליים, מה שפוגע ישירות בטסלה, ספינת הדגל של מאסק. הוא תקף את טראמפ בגלוי ברשת X, התראיין בנחרצות נגד הממשל, והודיע על פרישה מכל פעילות ציבורית כדי להתמקד בחברות שבשליטתו. טראמפ לא נשאר חייב, וכינה את מאסק כפוי טובה, ואף רמז על אפשרות לבטל הטבות פדרליות שהוא נהנה מהן עד כה.
מאחורי חילופי המהלומות האלה, מתרקמת תיאוריה אחרת – מעניינת, פרובוקטיבית, ואולי גם לא מופרכת: ייתכן שהקרע הפומבי בין טראמפ למאסק אינו אלא הצגה. משחק תדמיתי מתוזמר, שמטרתו אחת – לנתק את מאסק מתדמית "האיש של טראמפ", שבתקופה האחרונה פגעה לו קשות בערך המותג ובמניית טסלה.
צריך לומר את האמת: התמיכה של מאסק בטראמפ הפכה אותו מזוהה פוליטית, ולא סתם – אלא עם דמות שמעוררת אנטגוניזם עצום בקרב חצי מהציבור האמריקאי, בוודאי בקרב הקהלים העירוניים, הליברליים, הצעירים – אותם בדיוק שטסלה מבקשת למשוך כלקוחות. התוצאה לא איחרה לבוא – מניית טסלה החלה לרדת, ביקורת ציבורית התגברה, ואפילו חלק מהמשקיעים הגדולים החלו להתרחק. אם מוסיפים לכך ירידה בביקושים הגלובליים לרכב חשמלי ותחרות קשה מסין – הרי שמדובר במדרון חלקלק.
בתוך התמונה הזאת, הקרע הפומבי בין מאסק לטראמפ נתפס על ידי רבים כמהלך טקטי מבריק: במקום להמשיך להיות מזוהה עם טראמפ ולספוג את הנזק, עדיף למאסק לייצר "ברוגז" מתוקשר – כזה שיחזיר אותו לעמדת "המנכ"ל העצמאי, שלא מתחייב לאף צד פוליטי", ויאפשר לטסלה להתרומם מחדש. התכתשויות ברשת, התבטאויות נזעמות, והצגת ניתוק מובהק – כל אלה עשויים לשכנע את הציבור שהפוליטיקה כבר מאחוריו.
בעסקים אין ספק שיש שיקולים תדמיתיים כבדי משקל. מאסק לא יכול להרשות לעצמו להיות תדמיתית "סגן הנשיא של טראמפ" בעוד טסלה נלחמת על חייה בשוק רווי תחרות וביקורת. טראמפ, מצדו, לא יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שנשלט על ידי טייקון טכנולוגי שדעתו משתנה מדי שבוע. כל צד זקוק לריחוק, ולו זמני, כדי לייצר תמרון מחודש בזירה הציבורית.
לדעתינו הסכסוך בין מאסק לטראמפ הוא בעיקר מבוים בשביל שימור האינטרסים של שניהם. מאסק זוכה לחזור לדימוי של יזם ממוקד, טראמפ מנקה את סביבתו ממי שעלול להיראות לא נאמן, ושני הצדדים שומרים על הקלפים שלהם פתוחים להמשך הדרך.
בתקשורת כמו בתקשורת – לעיתים קרובות מה שאנחנו רואים הוא רק חלק מהתמונה. וכמו תמיד בתקשורת יש המון הנדסת התודעה ולכן כנראה שלעולם לא נדע את התשובה.
