ישנן אינדיקציות גוברות לכך שעסקת חילופי חטופים עשויה לצאת לפועל בין סוף מאי לתחילת יולי. גורמים שונים תומכים בהערכה זו, כאשר בראשם עומדים הלחצים הבינלאומיים, המציאות הצבאית והמצוקה האזרחית ברצועת עזה.
ארצות הברית, השותפה המרכזית של ישראל, מפעילה לחץ כבד לקידום העסקה, מתוך רצון לייצב את האזור ולמנוע הסלמה נוספת. ממשל ביידן מעוניין בהפסקת אש שתשפר את מצבו הפוליטי הפנימי, בייחוד עם התקרבות הבחירות בארה"ב.
מהצד הישראלי, ההתקפות האינטנסיביות על מוקדי חמאס יוצרות לחץ על הארגון לוותר על קלפי המיקוח שברשותו. המבצע הצבאי המתמשך ברפיח, כמו גם הפגיעה במנהיגים בכירים של חמאס, מצמצמים את יכולת התמרון של הארגון ודוחפים אותו לשולחן המשא ומתן.
בנוסף, הלחץ מבית גובר. הפגנות משפחות החטופים והקריאה הציבורית להסכם מחזקות את המוטיבציה הפוליטית בישראל להגיע לעסקה. ממשלת ישראל מודעת לכך שהתמשכות המצב ללא פתרון עלולה לגרור ביקורת ציבורית חריפה ואף השפעה פוליטית משמעותית.
בצד הפלסטיני, המצב ההומניטרי בעזה ממשיך להחמיר. מצוקת המזון, ההרס הנרחב והלחץ מצד האוכלוסייה המקומית, מגבירים את הצורך של חמאס להגיע להסכם שיביא להקלות משמעותיות.
גורם נוסף שתומך בהיתכנות העסקה הוא התיווך המצרי והקטארי. שני השחקנים הללו פועלים מאחורי הקלעים לגבש מתווה מוסכם שיאפשר לשני הצדדים להציג הישגים.
על אף האינדיקציות החיוביות, עדיין קיימים מכשולים משמעותיים, בהם דרישות חמאס לשחרור אסירים כבדים, חוסר האמון בין הצדדים, והאתגרים הפוליטיים בישראל. עם זאת, שילוב הלחצים הבינלאומיים, הצבאיים והאזרחיים הופכים את התקופה הקרובה לחלון הזדמנויות ממשי לעסקת חילופי חטופים.
